מכלוף בכור ובניו בע"מ נ' עירית אשקלון

פסק דין

התובעות הינן חברות בנייה אשר בנו מתחמי מגורים ושטחים מסחריים במספר בניינים, ברחוב אלי כהן בשכונת נאות אשקלון ב', באשקלון.

לטענת התובעות, הן זכו במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל) לבניית הבניינים במקום. כחלק מתנאי המכרז התחייבו התובעות לבצע בעצמן את עבודות התשתית בתום המגרשים שהוקצו להן, לרבות עבודות סלילה, תיעול, ביוב ובניית מערכת לאספקת מים.

כמו כן, התובעות התחייבו להתקשר עם משרד הבינוי והשיכון (להלן – משב"ש) לשם ביצוע עבודות הפיתוח מחוץ למתחמים. וכך, משב"ש ביצע, על חשבון התובעות ותשלומי הפיתוח ששולמו על ידיהן למשב"ש, עבודות סלילה, תיעול, ביוב והקמת מערכת לאספקת מים.

לטענת התובעות, למרות שעבודות הפיתוח במתחמים שהוקצו להן ומחוצה להם, בוצעו על ידי התובעות או במימון שלהן, נדרשו התובעות, כתנאי לקבלת היתרי בניה, לשלם אגרות והיטלי פיתוח בסכומים ניכרים.

האגרות והיטלי הפיתוח, אותם גבתה הנתבעת מהתובעות, כוללות:

היטלי ביוב, אשר כללו היטלים בגין מכון טיהור, ביב מאסף וביב ציבורי, הוטלו בחלוקה לפי קטגוריות של מבני מגורים, קרקע למגורים, מבנה למסחרי וקרקע למסחרי.

היטלי פיתוח מפעל מים, אשר כללו היטלי פיתוח מפעל מים בחלוקה לקטגוריות של מבנה מגורים, מגרש מגורים, מבנה לא למגורים ומגרש לא למגורים.

אגרות חיבור מים.

התובעות טוענות כי האגרות וההיטלים נגבו מהן בניגוד לדין וזאת, בין היתר, משום שעבודות התשתית המשרתות את המתחמים לא בוצעו ולא מומנו על ידי הנתבעת, אלא במימון התובעות אשר נדרשו לשלם כספים רבים למשב"ש עבור ביצוע התשתיות.

התובעת בת.א. 583/07 מכלוף מכור ובניו בע"מ (להלן – מכלוף בכור) מצינת בתביעתה, כי הנתבעת דרשה לשלם לה עבור היטל ביוב, היטל פיתוח מפעל מים ואגרת חיבור למים, סך של 2,638,924.6 ₪ (קרן). מסכום זה קיזזה הנתבעת סך של 964,291 ₪ (קרן).

על כן מכלוף בכור העמידה תביעתה להשבת התשלומים ששולמו על ידיה בגין אגרות והיטלי פיתוח על סך של 2,338,801 ₪.

התובעת בת.א. 629/07 ש.י.א. רפאל פרוייקטים בע"מ (להלן ש.י.א. רפאל) מצינת בתביעתה, כי היא נדרשה לשלם לנתבעת, תחת מחאה, עבור היטל ביוב, היטל פיתוח מפעל מים ואגרת חיבור למים, סך של 1,520,125.2 ₪ (קרן).

לפי חישוביה, ש.י.א. רפאל טוענת בתביעתה כי על הנתבעת להשיב לה (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות) סך של 2,544,603 ₪. לצרכי התביעה, הועמד סכום התביעה על סך של 2,499,999 ₪.

הנתבעת טענה בכתבי ההגנה שהגישה, כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה לעניין היטלי הביוב. כן נטענה טענה להעדר יריבות, שכן על התובעות להפנות דרישותיהן לגופים עמם התקשרו, למינהל מקרקעי ישראל או למשב"ש. כך גם נטען, כי התובעות מושתקות מלהעלות טענות ביחס לתשלומים ששילמו, שכן הן נטלו על עצמן התחייבות מפורשת לשלמם. כמו כן, הועלתה טענה להשתק מחמת שיהוי ומחמת "תשלום כמתנדב".

הנתבעת הכחישה את הטענות שהועלו בכתב התביעה. לעניין הטענה המרכזית לפיה הנתבעת לא ביצעה את עבודות התשתית המשרתות את המתחמים, הנתבעת טענה, כי הגם שעבודות התשתית בתוך המתחמים ובצמוד להם לא בוצעו על ידה, הרי שהיא זו שביצעה את עיקר תשתיות העל החיצוניות למתחמים והמשרתות את כל תושבי העיר, לרבות התובעות.

כך לעניין החיוב בהיטל, חיוב זה אינו מוטל בגין עבודות תשתית המשרתות נכס ספציפי. לפיכך, אם לא היתה זו הנתבעת שביצעה את התשתיות הצמודות למתחמים, הרי שאין בכך כדי לפתור את התובעות מתשלומי היטלי הפיתוח, אשר נועדו, בין היתר, לאפשר התקנת תשתיות על. בנוסף, גם פיתוח המתחמים מחייב חיבור לתשתיות עירוניות, הרחבתן, שדרוגן והוספת תשתיות חדשות, שאף אותן יש לממן באמצעות גביית היטלי פיתוח.

עוד טענה הנתבעת, כי היא מוסמכת להגיע להסכם עם בעל הקרקע או מי מטעמו לביצוע מלא או חלקי של תשתיות על ידו כנגד תשלום תמורה או הפחתה חלקית של היטלי הפיתוח. במקרה זה, משב"ש הוא זה שביצע את עבודות התשתית הצמודות למתחמים. בין הנתבעת למשב"ש יש מערכת יחסים הכוללת התחשבנויות וקיזוזים. ככלל, משב"ש פועל כקבלן מטעם העירייה לפיתוח אזורים מסוימים בעיר ועל כן יש לראותה כמי שרכשה בתמורה את התשתיות הצמודות למתחם.

הנתבעת מבהירה, כי הסכומים אשר שולמו על ידי התובעות למשב"ש עבור פיתוח המגרשים, הופחתו מחשבון האגרות וההיטלים אשר נשלחו להן על ידי הנתבעת.

הסמכות לדון בתביעת ההשבה בגין היטלי ביוב